For English Click Here.
To view the catalogue PDF please press last image on the page.
אלנה צ’רטי שטיין: המקום בו שבילים נפגשים
אוצרת: ד”ר סמדר שפי
הידיעה שהיחס בין האדם למערכת האקולוגית משתנה מלווה את תקופתנו כצל. שינויי האקלים, שנעשים אלימים וקיצוניים, פורמים את מה שנדמה היה כסדרי עולם.
במיצב המקום בו שבילים נפגשים צ’רטי שטיין מתבוננת מחדש ב”חוזה” שבין האדם לטבע דרך שלוש דמויות מיתולוגיות: גאורגיוס הקדוש הנוצרי קוטל הדרקון, אל-חַ’דִר הקדוש המוסלמי ואליהו הנביא הקדוש היהודי. שלוש הדמויות נעדרות מהחלל, אך הנוף בו הן מתוארות במקורות שונים, חזותיים וטקסטואליים, מצויר בחלונות המחודדים בווירטואוזיות עתירה בפרטים. החלונות מהווים את העוגנים הנרטיביים של המיצב, כאשר Subtraction ( = גריעה), ציור אבסטרקטי מונומנטלי, מעל תשעה מטרים אורכו, מהווה מעין חור שחור, מוקד התערוכה שאליו היא באה וממנו יוצאת.
שבילי עץ מסדירים את ההליכה בחלל, יוצרים מסלול ומציעים נקודות להשתהות. הרצפה מצופה בחומר מבהיק, שכמו מים משקף ומכיל ומטשטש את מה שסביבו. החלונות, הציור ומרכיבים נוספים וכן הדמויות המהלכות בתוכו הופכים להיות מחול צורני מרהיב, אשר לאחר התבוננות מסוימת גם מערער ומאתגר את תחושת המרחב והיציבות. ברמיזה עקיפה צ’רטי שטיין מתייחסת להרגשה הנוצרת כיום של הזרה, חשש מסוים מהמערכת האקולוגית, שכמו מתקוממת כנגד ההשפעה האנושית.
חלל המרכז עבר במיצב כמעט מטמורפוזה, תוך שימוש מושכל ומכוון באפיונים המעלים על הדעת חללים דתיים. החלונות הצבעוניים מתקשרים מיידית לנצרות, בעיקר מאז התקופה הגותית, למים במקווה היהודי או לרחיצת הגוף הקודמת לתפילה באסלאם. החלל הכהה עוטף את הצופות/ים, רוחש תנועה אינסופית של אור והשתקפויות. צ’רטי שטיין יצרה אווירה של קדושה ללא דת, ההופכת לתהייה על מהות הקדושה: מה הופך אותה לנקודת מגוז של כמיהות אנושיות?
קריאה מקרוב של החלונות מגלה בהם ציורי בעלי חיים מרהיבים ונוף, ולצד השימוש בצבעי זכוכית יש בהם שימוש בחומרים מתכלים מהטבע, כמו עלים. המרכז של חלונות כנסייתיים הוא בדרך כלל דמויות קדושים. במקום בו שבילים נפגשים אלה נעלמים כליל או מרומזים בלבד. צ’רטי שטיין מדברת על פרדיגמה אלטרנטיבית לתפיסת האדם כנגד הטבע או אפילו של האדם שנפרד מן הטבע. תהליך הריפוי של המערכת האקולוגית, מערך החיים שהתערער כל כך במאות האחרונות, וביתר שאת בעשורים החולפים, יתרחש רק כשהאנושות תפנים שהיא חלק בלתי נפרד מהעולם, כמו בעלי החיים והצמחים המאכלסים את כדור הארץ. עולה חשיבה הקוראת תיגר על מוסכמות מושרשות שהתקבעו בסיפורי בריאה שונים, על פיהם העולם נברא לשימושו של האדם או עבורו. זו קריאה למהפך מחשבתי המקביל להבנה הקופרניקאית, שהשמש אינה סובבת סביב כדור הארץ.
בחלון הפונה למסגד מצוירים נהר ועיר מבוצרת הטובלים בכרי דשא והרים רכים. נוף דומה, בגרסאות שונות, חוזר בציורים המתארים את גאורגיוס הקדוש והדרקון, כפי שצוירו לאורך השנים. שני המשתתפים המרכזיים אינם. הנהר מתקשר למוצא הדרקון המיתי ממים, בדומה ללווייתן המופיע בכתבים היהודיים, ובזיקה לדג המופיע בחלון אחר, המוקדש לקדוש המוסלמי אל ח’דר. צ’רטי שטיין יצרה בתערוכה מערך מורכב של התייחסויות למים, מעבר לשימוש ברצפה המאזכרת מים. הסיפורים המיתיים סביב שלושת הגיבורים הנעדרים קשורים במים: הדרקון – היריב של גאורגיוס הקדוש; ודג שעליו מתואר בדרך כלל אל-ח’דר, המכונה שומר הים ואליהו הנביא, שאחד הניסים הגדולים שחולל היה הורדת גשם ששבר בצורת.
הציורSubtraction עשוי צבעי שמן ואקריליק, גבס וחול. הצבעים מתאבכים בו כמו עננים, והתחושה היא תלת-ממדית, כך שכמעט ניתן לצעוד לתוך הקיר, להיבלע בשמיכה של צבע. יש בו היפוך גמור לציורי החלונות המתוחמים, הדקדקניים. מדובר בעבודה שהיא במידה רבה מתעתעת. בראייה ראשונית הציור רך, אבל הליכה לאורכו מגלה את הסערה שמקננת בו, את התחושה ההיולית, המסתורית. האסוציאציות שהוא מעורר יכולות לנוע מעננים לפטרייה אטומית או למרקם עור, מוגדל אלפי מונים, של דרקון. אפשר לחשוב על הציור כהתבוננות חסרת פחד ורחמים בשני הקצוות – בריאה והרס.
לתוך החלל נכנסים שני אובייקטים רחוקים ומשלימים: משוט מבריכת הקשתות התלוי מעל צמח, שבמהלך התערוכה יכסה אותו, וצדף המונח על כן בין שני החלונות בחלל הפנימי המוקדשים לנביא אל ח’דר ולאליהו הנביא. שתי דמויות שבגלגולי מיתוסים באסלאם ובדת הדרוזית נוצרה זיקה ביניהם והם מתקשרים למים, לחיי נצח ולנוכחות חמקמקה במרחב האנושי.
בעוד החלל הקדמי של התערוכה, עם הנוכחות החזקה של הציורSubstraction , סוער, החלל האחורי הוא סימטרי. שביל ההליכה במרכזו מוביל אל בין שני החלונות. התבוננות מקרוב מגלה צמחים ונוף בסגנון המזכיר זכוכית טיפאני (Tiffany). הצדף השבור שבתוכו מצויר נוף, שדומה נמשך בתוככי הצדף אל מקום שאיננו יכולים לראות, הוא כסוד המאחד את החדר.
בשם התערוכה נרמז סיפורו של חורחה לואיס בורחס “גן השבילים המתפצלים” (1941), מיצירות המפתח של ספרות המאה הקודמת. בסיפור זה הזמן והמקום מאבדים את אחדותם, ועולמות מתקיימים בו-זמנית. במיצג המקום בו שבילים נפגשים יצרה צ’רטי שטיין אופציות של תמורה: במקום שחומק מהגדרה אך ספוג בתחושה של התרוממות רוח נפגשים מיתוסים, תקופות וסוגי הבעה לכלל שלם. השבילים הנפגשים ביצירה הם גם פנימיים: מבעד לצבעים המשתברים, להשתקפויות, לשפע הסיפורים וההתרחשויות, בעולם העובר שינויים מהירים, נוצר מקום, מקדש מעט, למפגש עם האני.
ד”ר סמדר שפי
Elena Ceretti Stein | Where Paths Meet
Curator: Dr. Smadar Sheffi
The awareness that the relationship between humanity and the ecosystem is changing looms over our era. The climate crisis is unraveling what seemed, in the past, to be the “normal” world order.
In Where Paths Meet, Elena Ceretti Stein reexamines the “contract” between humanity and the ecosystem through three mystical figures: the Christian St. George, Muslim saint Al-Khader, and the Jewish Prophet Elijah. The figures are not portrayed in the space, but the landscapes in which they are described in various visual and textual sources appear in the detailed virtuoso paintings in the arched windows. A monumental abstract painting, Subtraction, acts like a “black hole” and is the focus of the exhibition. Wooden pathways suggest a course through the space and propose points for contemplation. The floor’s shiny surface reflects and blurs its surroundings like water. The windows, the painting, and additional elements as well as viewers walking through the space become a dance of forms, challenging the feeling of stability in the space. Ceretti Stein refers indirectly to the contemporary feeling of alienation and a certain fear of the ecosystem which seems to be rebelling against the human impact.
The space of the CACR has undergone a near metamorphosis during the exhibition through a thoughtful use of the characteristics that echo religious spaces. The colorful windows create an immediate association to churches, while the floor evokes water, associated with the mikveh (Jewish ritual bath), or to the Wudu – ablutions before prayer in Islam. The space envelops visitors, with light and reflections emerging from the darkness. Ceretti Stein has created a spiritual space without religion which questions the essence of sanctity, wondering what makes it the convergence of human longings.
A close reading of the windows reveals well-wrought images of living creatures in a landscape made with glass paints and biodegradable materials such as leaves. Church stained-glass windows usually have the image of a saint in the center, but in Where Paths Meet the saints are only hints. Ceretti Stein speaks about an alternative paradigm to viewing humanity as apart from nature instead of as part of nature. The process of healing the ecosystem, so badly disrupted, especially over past decades, will take place only when humanity internalizes that it is an integral part of the world, as are the flora and fauna inhabiting Earth. The exhibition challenges the deeply rooted consensus reflected in various creation myths in which the universe was created for the sake of human beings. Ceretti Stein advocates a paradigm shift away from the anthropocentric view of the universe.
The painting in the window facing Ramle’s Great Mosque features a river and fortified city in a lush countryside. Different versions of this landscape appear in depictions of St. George and the Dragon throughout centuries. The two major figures in the story are absent from the painting. River as a metonym for waterways symbolizes the origin of the mythical dragon from the sea, similar to the whale in Jewish texts, associated too with the fish appearing in the window in the inner gallery devoted to Al-Khader. Ceretti Stein created a complex system of references to water, beyond the water-like floor. The legends surrounding the three absent heroes are associated with water: St. George’s enemy the Dragon, the fish on which Al-Khader is usually depicted standing, as guardian of the sea, and the prophet Elijah, who performed the great miracle of bringing rain during a drought.
The painting Subtraction is made of oils, acrylics, plaster, and sand. The clouded colors make it seem almost possible to walk into the wall and be swallowed by a blanket of paint. It is the absolute contrast to the precise, bounded window paintings. The softness is an illusion: walking along the wall reveals the tempest within, its mysterious primordial sensation. The associations can range from atomic mushroom clouds to the enlarged scales of a dragon. The painting can be seen as a fearless, pitiless look at the two extremes: creation and destruction. An oar from the Pool of the Arches hovers over a plant on the wall perpendicular to the painting, which will be covered as the plant grows during the exhibition.
A shell is placed on a pedestal in the inner hall devoted to Al-Khader and to Elijah. Through the ages, the two mystical figures became associated with each other in Jewish and Islamic legends – as well as in the Druze religion – associated with water, eternal life, and their elusive presence in human life. While the main gallery with the strong presence of Subtraction is tempestuous, the inner gallery is symmetrical. The pathway in its center leads to a point between the two windows. A close look at them reveals flora and a landscape in a style reminiscent of Tiffany glass. The landscape painted in a broken conch shell seems to continue within the shell is like the enigma unifying the room.
The name of the exhibition evokes Jorge Luis Borges’s story “The Garden of Forking Paths” (1941), a literary masterpiece of the 20th century. The story nullifies the unity of time and place, as worlds coexist. In Where Paths Meet, Ceretti Stein created options for transformation in a place eluding definition but suffused with transcendence: myths, eras, and modes of expression come together to form a whole. The paths that meet in the work of art are also internal pathways: beyond the refracting colors, reflections, and legends, a space is formed within our changing world as a sanctuary for the encounter with the self.
Dr. Smadar Sheffi
