הסיטואציה בה עמדו אוצרות ואמנית הביתן הישראלי בוונציה הייתה חסרת תקדים וקשה. משרד התרבות הותיר אותן (אמנע מהמילה הפקיר) לבדן מול קריאות ועצומות חתומות על ידי עשרות אלפי אמנים שקראו לסגירה/החרמה של הביתן.
תיאור הערב שיתרחש מחר בבית רדיקל נשמע במסורת ה”אמנות כאקמול” שנוצרה כאן בשנה החולפת: בתיאור נכתב ה”מקרה הזה מאפשר לנו ללמוד על הדיאלוג בין אמנות למלחמה” – עצם הרעיון “דיאלוג עם מלחמה” נראה פגום מיסודו, אך יתכן ויהיו הארות . לדיד אימנות צריכה לקרוא לסיום מלחמה לא לנהל דיאלוג עם מלחמה. נכתב גם שיהיה דיון “על הבחירה להשאיר תערוכה ‘חיה’ אבל סגורה למבקרים,” – על כך נותר רק לתמוה …
עם כל ההבנה, האמפטיה והסימפתיה הנה כמה נקודות למחשבה לקראת הדיון :
כסף –אקטיביזם ואמנות:
כשני מיליון שקלים עלה הביתן (לפי תחקיר של תוכנית “גם כן תרבות”) רובם המכריע ממשלם המיסים הישראלי.
בהודעה על סגירת הביתן נכתב “האמנות יכולה לחכות” , אך קידום האמנות נמשך בעצם בימי הסגירה הדרמטיים – שר החוץ האיטלקי, איש ימין מובהק, קיבל סייר בביתן הסגור בליווי האמנית יומיים אחרי שכביכול ננעל כאקט מחאה. העלה על כך פוסט אחד ממייסדי HYPERALLERGIC .
הביתן שלא הציג המשיך את חייו כספר/קטלוג בהוצאת שטרנהל שראה אור כמה חודשים אחרי פתיחת הביאנלה. הוא הוקדש “לכל הנשים שאיבדו את חייהן במלחמה האכזרית – ישראליות ופלשתיניות – ולאלו שנותרו לאסוף את השברים” ונמכר ב 50$ באתר ההוצאה. המכירה של העבודה, שכותרת הניו יורק טיימס הגדירה רק על פי היותה לא מוצגת בביאלנה נעשתה בסכום שהמוזיאון סרב לנקוב בגובהו.
מי היה קהל היעד של הסגירה?
ההבדלים בין הודעות הביתן בעברית לאלו שבאנגלית: באנגלית הצהירו האוצרות והאמנית על תמיכה חד משמעית ברעיון שתי המדינות, הצהרה מדינית שתמוה ביותר שנדרשו אליה. ההצהרה הנחרצת נעלמה בהודעה לעיתונות בעברית. כידוע, למרבה הצער, זו עמדה פחות פופולרית בארץ. הבדל בולט ומר היה בהודעה על מה כתוב בפתק (האומלל יש לומר) שהודיע על הסגירה בחלון הביתן: נכתב בו שהביתן יפתח לאחר הפסקת הלחימה ושחרור החטופים. בהודעות לעברית הסדר שונה – חטופים תחילה והפסקת המלחמה במקום השני. אקטיביזם מותאם קהל?
לראשונה מאז קום המדינה ישראל לא לקחה חלק באירוע המרכזי של אמנות עכשווית בינלאומית. לא הממשלה הימנית פונדמנטליסטית יזמה זאת אך התקדים שנוצר עלול לשרת אותה בעתיד.
