For English Click Here.
מריק לכנר – נשרפת – קיר אמן
העבודה הגדולה, הדומיננטית של מריק לכנר גורמת לצופה להיעצר בכניסה הצרה לגלריה “מאיה” לעמוד בקרבה כמעט אינטימית עם העבודה “נשרפת”. התבוננות מחייבת כאן ללכת קדימה ואחורה, לחצות את סף הגלריה שקרוב מאד לציור מספר פעמים. ההצבה, המרווח הצר והקרבה לפתח הופכים למרכזיים באינטראקציה עם העבודה שכמו פרח טורף קוראת ומובילה למוקד אלים.
“נשרפת” היא דיפטיך שמידותיו 200 * 220 והיא משתלטת הקיר מוחקת אותו לטובת חלל מדומיין. בצבעים זוהרים – לכנר משתמש בהרבה ורוד, צהוב כתום וכחול הוא משרטט דמות כמו צלובה שחצויה (משופדת) על קו האמצע של הדיפטיך. את רגליה לוחכים צמחים ומריחות נרחבות של צבע כתום ששם העבודה מחייב לקרוא כלהבות. משני צידי הדמות מצוירות בצהוב דמויות הנמצאות במישור נוסף מאחוריה כמו שומרים רעים על אסיר וקוים שחורים עקלקלים נראים כנחשים.
בציור של לכנר הופיעו מפלצות גם בעבר, והם הביעו חרדות מתהומות אפלים, שרטטו חלל בו קשה להפריד בין אדם לחיה וצמח בתוך סבך של צורות ספק אמורפיות ותועפות צבע.
הציור שלו מזכיר בדרך כלל יוצרים מראשית המאה הקודמת כמו אקספרסיוניסטים גרמנים בהם ארנסט לודוויג קירכנר, אמיל נולדה ; וכן אמנים ממעגלי הססציון הוינאי כמו אלפרד קובין או קולמן מוזר. יש בנשרפת חלקים שמזכירים את השפה הציורית של פיקסו, במיוחד הדיוקן החצוי של הדמות הראשית. הזיקות האלו עולות מתוך העבודה אבל אינן ציטוטים – העבודה היא לא חלק מגל העבודות בעקבות הגרניקה ששצף אחרי טבח ה 7 באוקטובר.
הגודל של “נשרפת” הוא כזה שהדמות מיתמרת מול הצופה, פולשת לתוך החלל הפרטי. הציור, בצבעים דשנים במריחות גדולות דרמטי אבל כאן מרסן – מזכיר כל העת שמדובר בצבע על קנבס, שיש מרחק ביטחון גדול מהמציאות המתדפקת על דלתות התודעה ומכוונת את הקריאה.
Marik Lechner Burning (2023) – Artist Wall
Marik Lechner’s large, dominant work stops visitors in their tracks at the narrow entrance to the Maya Gallery so they can stand close (at an almost intimate distance) to the painting Burning In order to observe the painting, one must walk forward and back, cross the gallery threshold which is very close to the painting, and do so several times. The installation of the work, the narrow space, and the closeness to the doorway become the major elements in the interaction with the work, which beckons like a carnivorous plant leading to a violent end.
Burning is a diptych, 220 X 200 cm, dominating and erasing the wall to create an imagined space. In fluorescent colors, with plenty of pink, yellow, orange, and blue, Lechner made a figure that looks like a crucified or staked figure on its central axis. The figure’s legs are being “grazed” by plants, and broad orange brushstrokes whose reading as flames is dictated by the title of the work. On either side of the figure are yellow figures on a plane behind the main figure, like evil guards watching a prisoner; twisting black lines look like snakes.
Monsters have appeared in Lechner’s paintings in the past, expressing anxieties from dark depths, and delineating a space in which it is difficult to distinguish human from animal or plant in the thicket of seemingly amorphous forms and loaded paint. His paintings usually are reminiscent of artists from the early 20th century, German Expressionists such as Ernst Ludwig Kirchner and Emil Nolde, as well as artists from the Vienna Secession, such as Alfred Kobin or Koloman Moser. Burning has some parts that bring to mind Picasso’s painterly language, especially the split portrait of the main figure. These associations arise from the work but are not quotations – this artwork is not part of the wave of works based on Guernica that appeared after the October 7th massacre.
The figure seems to rise tall and face the visitor, penetrating their personal space. The painting, with its rich colors and dramatic brush work, constantly reminds the viewer that this is paint on canvas, that there is a large safety margin from reality pounding on the doors of our mind.
Translation: Judith Applton
Maya gallery
Shvil Hameretz 2, second floor
Opening hours:
Tuesday- Thursday 12:00 -18:00
Friday- Saturday 11:00 – 15:00
